<h1>מחזור ויטרי ביאור ההגדה סימן צ"ה</h1>
<h2>דף יב:</h2>
הרי אני כבן שבעים שנה. ולא בן שבעים שקפצה (עלי) [עליו] זקנה בשעה שמינוהו נשיא. כמו ששנינו אהדרו ליה תליסר דרי חיוורתא ואותו היום עמד בן זומא ודרש. ימי חייך, הימים. כל, הלילות. ימי חייך היה לו לכתוב, כל לרבות יציאת מצרים. בלילות, פרשה ציצית שבק"ש שיש בה יציאת מצרים. שלא היו נוהגין לומרה בק"ש של ערבית לפי שאינה אלא ביום, כדאמרי' במסכ' ברכות פ"ב במערבא אמרו הכי דבר אל בני ישר' ואמרת אליהם אני י"י אלהיכם אמת, והיינו דקא"ר אלעזר לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות ולא אמת ואמונה, דודאי היו רגילין לקרות ק"ש עם ברכות שלפניה ולאחריה. לא זכיתי, לא נצחתי חכמים שתאמר יציאת מצרים בלילות שאני אומ' אומרים אותה בלילות והם חולקין עלי ולא יכולתי לנצחם בדבר לפי שהייתי יחיד והם רבים, ואין דבריו של אחד במקום רבים. עד שבא בן זומא ודרש פסוק זה כל ימי חייך. זכיתי, נצחתי. כמו (בהו) [בהא] זכנהו לרבנן, מאן דזכן למלכא, לשון ניצוח הוא.
